מהי מציאות?

מאז ומעולם ניסה האדם להגדיר מהי מציאות, בפילוסופיה, באמנות, במדע.

---

"בלטה" סיפור קצר מאת אתגר קרת

יש בלטה אחת ברחוב פיינברג פינת שדרות הדקלים. קל מאוד לזהות אותה. יש עליה כתם קטן כזה בצבע חום-אדמדם, והיא מוגבהת מעט יותר משאר הבלטות ברחוב. בגלל זה, כשאתה עומד עליה, אתה מרגיש קצת יותר גבוה משהרגשת קודם, ולפעמים הקצת הזה הוא בדיוק הקצת שהיה חסר. אבל אני עושה לבלטה הזו עוול כשאני מדבר רק על התכונות החיצוניות שלה. יש בה הרבה יותר מזה. זאת הבלטה שעליה עמדתי בפעם היחידה בילדות שלי שבה "יצאתי גבר". ותאמינו לי, בלטה, שהצליחה לגרום לילד פחדן ורכרוכי כמוני להתנהג באומץ, חייבת להיות משהו מיוחד.

אני זוכר את הרגע שדרכתי עליה, את השינוי שהתחולל בי במכה אחת. הרגשתי את הכוח שמגיע ממנה עולה דרך הרגליים ומתפשט בשאר אברי. כל הפחד שהיה בי נעלם. ידעתי כי כל עוד שאני עליה, כל מה שאעשה ואומר יכול רק להצליח. הכל התרחש בשבריר שנייה אבל כל כך הרבה השתנה בי באותו רגע. אפילו קולי הצפצפני הידהד באוזני אחר, עמוק יותר, סמכותי יותר, מעורר בטחון. אני אוהב לחשוב שגם עבור הבלטה היה זה רגע מיוחד. אני אמנם בטוח שאנשים רבים גילו אומץ לב וקור רוח בעמדם על אותה מרצפת, אבל קשה לי להאמין שהשינוי שהתרחש בהם היה קיצוני כמו שהתרחש בי. עד היום אני מודה לגורל שבחר באותו רגע להעמיד אותי עליה, איני רוצה אפילו לנסות לחשוב מה היה קורה אם הייתי נעמד אז על בלטה אחרת. נניח על זו שלשמאלה.

אני מתאר לעצמי, שבעיניהם של רבים מהעדים למקרה נראה אותו אומץ לב פתאומי שהפגנתי מקושר לנקודה מסויימת בזמן. מין רגע פלאי שבא וחלף לו. רגע של קסם שאינו ניתן לשחזור. הלוואי וגם אני הייתי יכול לחשוב כך. אולי אז הרגשת התסכול הזו, שתמיד מעיקה עלי, הייתה נעלמת. אבל קשה שלא לכעוס כשאתה יודע בבטחון מלא שכל המבחנים שבהם לא עמדת, ראיונות העבודה הכושלים, הצהרות האהבה שלא נענו, היו מסתיימים לגמרי אחרת אם רק היית יכול לבצע אותם על הבלטה הזו. אבל את מי לעזאזל כבר אוכל לפגוש ברחוב פיינברג פינת הדקלים?

גחכחילחי